להתחברות

זהות , חברה והסתרה | עמוד דיון

תקציר

הדיון

x

גוגל דוקס משותף – קבוצת ירושלים

לטופס העלאת סוגיא של
קבוצת מרכז כאן

שאלות לדיון

שאלות לדיון

x

שאיפה שלנו היא לעולם מתוקן שבו לא יווצר פער או נתק בין האדם לבין תדמיתו.
לא תמיד זה פשוט כשיש לחץ חברתי חזק.
חשוב להבהיר ולנסח את יתרונותיה של ההסתרה.
אנשים רבים מסתירים, או שאינם מביעים, חלקים חשובים בזהותם (האישית או הלאומית)
במגעם עם סביבתם.
ההסתרה איננה נובעת רק מפחד.
לעיתים היא נובעת מתוך הזדהות אמתית עם ערכי הסביבה
שלפי תפיסתם זהותם העצמית מנוגדת להם.

השאלה היא מהם התנאים שיכולים לאפשר לאדם את החיבור לעצמו, למרות הלחץ הקבוע של סוציאליזציה.
מה מקומו של רגש השייכות בסיפור הזה?
האם הוא מתפקד כשיעבוד נוסף, או כמרחב שמאפשר לאדם את זהותו העצמית.
יש כאן מתח בין השייכות לקבוצת השוים לבין שייכות למסורת, למורשת וכו'.
שאלה נוספת היא מה נדרש מהקבוצה
כדי שתאפשר לפרטים בה לבטא את עצמם באופן מלא?
לפעמים היא צריכה דווקא לטעון אותם במורשת, בערכים, כדי לאפשר את העצמיות.
ומצד שני היא צריכה לאפשר את המרווח בין הפרטים, בין הנראטיבים השונים
כדי להימנע מעריצות הנורמה השלטת. יש גם חשיבות לחברוּת. לאמון. לדיאלוג.
כלומר לממדים שאינם של תוכן, של אידיאולוגיה, ומאפשרים את התנועה הפנימית.

מלבד זאת, יש צורך לחנך את התלמידים לצמיחה פנימית,
לביטחון פנימי, להכרה בערך עצמם, מורשתם וכו',
כבסיס לזהות שאינה מתנצלת ומצטדקת ומכחישה את עצמה,
אלא מהווה ציר-כוח פנימי של האני.
כך כל החברה יכולה להיתרם מה'אני'ים הגדלים הללו.
אם מדברים על נושא אחד מכיוונים שונים, מנראטיבים שונים,
זה מעשיר את הנושא עצמו, וכך את החברה כולה.
כמו שאמר גורדון, שהוא שואף לבני אדם שיהיו כמו כוכבים,
שהם גדולים בפני עצמם ואינם באים זה על חשבון זה.

קבוצת ירושלים – תמצית

קבוצת ירושלים – תמצית

3 תגובות
  • x

    אני משתתפת כבר כמה שנים בקבוצה של נשים חילוניות ליברליות ודתיות פתוחות (אבל שמרניות באופן יחסי), ואנחנו עובדות קשה על היכולת הזו – להישאר נאמן לזהות הפנימית שלך בעולם שיש בו לחץ חברתי עצום. נוכחנו לדעת שההתפלגות הסוציולוגית מאד מצמצמת את הזהות של האדם ומחייבת אותו ליישר קו (בין שהוא חילוני-ליברלי ובין שהוא דתי-שמרני) ולמעשה כולנו מיישרים קו עם הפוליטיקל-קורט של כל קבוצת השתייכות ולא באמת מחוברים למנעד שהעצמי מבטא.

    אני מצטרפת לסיכום שלכם שיש לחנך את התלמידים לצמיחה פנימית, לביטחון פנימי, להכרה בערך עצמם, מורשתם וכו', כבסיס לזהות שאינה מתנצלת ומצטדקת ומכחישה את עצמה, אלא מהווה ציר-כוח פנימי של האני. אבל הייתי מוסיפה שצריך גם לחשוף את התלמידים לכוחו של "משטר הדעות" השלט בכל חברת השתייכות ולפער בין האני שלהם לעמדות החברתיות.

    רבקה רביב

  • x

    מבקשת להוסיף לתגובה שלי הנ"ל:

    לדעתי המקור בשיר השירים רבה על "לא שינו את שמם" וכיו"ב מבטא היטב את הצורך להיות נאמן לעצמי שלך, מתוך אומץ לב ונכונות לשלם מחיר על כך.

    בנוסף אני מציעה להוסיף לדיון את המקורות הבאים:

    דניאל פרק א – דניאל, חנניה, מישאל ועזריה המובאים מיהודה לבבל מסכנים את חייהם ומתעקשים לשמור כשרות; דניאל פרק ג – שלושת חברי דניאל מסכנים את חייבם ולא משתחווים לפסל שהקים נבוכדנצר בבקעת דורא; דניאל פרק ו – דניאל מסכן את חייו ולא נשמע לגזירת דריוש המדי להימנע מתפילה לאלוהים.

    מפרק א בדניאל הועתק מוטיב הכשרות לסיפורה אסתר: כמובא בדברי התלמוד במסכת מגילה, כדלקמן:

    " 'וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים' (אס' ב 9) – אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי. ושמואל אמר: קדלי דחזירי. ור' יונתן אומ': זרעונים, וכן הוא אומ' 'ויהי המלצר נושא את פתבגם ויין משתיהם ונותן להם זרעונים' (דנ' א 16)" (בבלי מגילה יג ע"א).

    החכמים עמדו על תנאי חייה המועדפים של אסתר בבית המלך:  "וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ […] וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים" (אס' ב 9), והטעימו שהדבר בא לידי ביטוי באוכל מועדף שהיא קיבלה. לפי רב ור' יונתן היא שמרה כשרות בבית המלך. מן הראיה המובאת לדברי ר' יונתן עולה שהצעתו מהווה העתקה של מוטיב מסיפורי דניאל לסיפור המגילה.

     

    יוצא אם כך שהדיון שהצעתם בסיפורה של אסתר מבוסס על פשטות הכתובים, ואילו מן הפרשנות המדרשית עולה שהחיבור של אסתר לזהותה העצמית נשמר, לפחות בסתר.

    תמיכה

    רבקה רביב

  • אילון אידלשטיין

x

 

במסגרת הנושא "שקרים לבנים" בחרנו לעסוק בנושא הסתרת זהות. וכך נזכרתי בשיר של מאיר אריאל: מלכודת התדמית.

שאלות שניתן לשאול על השיר:

  1. אילו ביטויים בשיר מביעים מסגרת?

אילו ביטויים בשיר מביעים חופש?

מה נוכח יותר?

  1. אילו ניגודים נוספים מסכמים את השיר בסופו?
  2. הניגודים מסייעים לנו להבין את חווית הכותב. מהי?
  3. למה משולה בריחה מתדמית? מה הוא הפך הדבר? מדוע?
  4. מדוע נבחר הפרפר כמייצג המסר? מהו מסמל? מה אנו יודעים על פרפר?
  5. האם חוויה מעין זו מוכרת לכם?
  6. האם לנו כחברה יש חלק בחוויה שלילית זו עבור אנשים מתוכה? מדוע?
  7. האם גם אני נוטה לקטלג אנשים?
  8. מה גורם לאדם להסתיר? מה יאפשר לו לשחרר? האם זה גורם פנימי או חיצוני?
  9. מה מאפשר לסביבה להיות מכילה? סובלנית? להכיל גוונים בתוכה?

שלומית קנדי הראל

אילון אידלשטיין

תגובות אחרונות

user profile image
אילון אידלשטיין
24.05.2018 13:02

קונטרה

user profile image
אילון אידלשטיין
24.05.2018 13:01
מסכים עם רבקה. לפעמים יש צורך בהסתרת הזהות במקום שאינו יכול לקבל את הזהות שלך מסיבה כלשהי. בכל קבוצה לכל חבר יש משהו להסתיר, משהו שהוא לא יכול להביא לקבוצה, וזה צד חשוב של המטבע. ברור שחברה מיטבית מאפשרת לכל אחד לבטא את עצמו וזהותו בלא חשש. אבל צריך לזכור שזו תמונה אידאלית, כיוון שכאשר אחד מבטא באופן בולט את זהותו, מיד זה גורם או להבלטת זהויות מנוגדות כסוג של קומטרה, או להסתרת זהויות מתוך חוסר רצון להתמודד על הטריטוריה הציבורית מול אותו זה שהעמיד את עצמו על הבמה. לדוגמא: אדם כמוני, שלא סובל שירים כמו זה שזיכה אותנו עכשיו באירוויזיון, אסור לו שיאמר דבר שכזה, במיוחד לא בקבוצות וירטואליות, שכן זה עלול להיתפס כהתנשאות וכזלזול במוזיקה שמזיזה את הציבור הרחב. אבל אופס, הנה עשיתי את זה…  
user profile image
שלומית קנדי הראל
21.05.2018 17:12
 

במסגרת הנושא "שקרים לבנים" בחרנו לעסוק בנושא הסתרת זהות. וכך נזכרתי בשיר של מאיר אריאל: מלכודת התדמית.

שאלות שניתן לשאול על השיר:

  1. אילו ביטויים בשיר מביעים מסגרת?

אילו ביטויים בשיר מביעים חופש?

מה נוכח יותר?

  1. אילו ניגודים נוספים מסכמים את השיר בסופו?
  2. הניגודים מסייעים לנו להבין את חווית הכותב. מהי?
  3. למה משולה בריחה מתדמית? מה הוא הפך הדבר? מדוע?
  4. מדוע נבחר הפרפר כמייצג המסר? מהו מסמל? מה אנו יודעים על פרפר?
  5. האם חוויה מעין זו מוכרת לכם?
  6. האם לנו כחברה יש חלק בחוויה שלילית זו עבור אנשים מתוכה? מדוע?
  7. האם גם אני נוטה לקטלג אנשים?
  8. מה גורם לאדם להסתיר? מה יאפשר לו לשחרר? האם זה גורם פנימי או חיצוני?
  9. מה מאפשר לסביבה להיות מכילה? סובלנית? להכיל גוונים בתוכה?
user profile image
רבקה רביב
8.05.2018 10:45
מבקשת להוסיף לתגובה שלי הנ"ל:

לדעתי המקור בשיר השירים רבה על "לא שינו את שמם" וכיו"ב מבטא היטב את הצורך להיות נאמן לעצמי שלך, מתוך אומץ לב ונכונות לשלם מחיר על כך.

בנוסף אני מציעה להוסיף לדיון את המקורות הבאים:

דניאל פרק א – דניאל, חנניה, מישאל ועזריה המובאים מיהודה לבבל מסכנים את חייהם ומתעקשים לשמור כשרות; דניאל פרק ג – שלושת חברי דניאל מסכנים את חייהם ולא משתחווים לפסל שהקים נבוכדנצר בבקעת דורא;
דניאל פרק ו – דניאל מסכן את חייו ולא נשמע לגזירת דריוש המדי להימנע מתפילה לאלוהים.

מפרק א בדניאל הועתק מוטיב הכשרות לסיפורה אסתר: כמובא בדברי התלמוד במסכת מגילה, כדלקמן:

" 'וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים' (אס' ב 9) – אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי. ושמואל אמר: קדלי דחזירי. ור' יונתן אומ': זרעונים, וכן הוא אומ' 'ויהי המלצר נושא את פתבגם ויין משתיהם ונותן להם זרעונים' (דנ' א 16)" (בבלי מגילה יג ע"א).

החכמים עמדו על תנאי חייה המועדפים של אסתר בבית המלך:  "וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים" (אס' ב 9), והטעימו שהדבר בא לידי ביטוי באוכל מועדף שהיא קיבלה. לפי רב ור' יונתן היא שמרה כשרות בבית המלך. מן הראיה המובאת לדברי ר' יונתן עולה שהצעתו מהווה העתקה של מוטיב מסיפורי דניאל לסיפור המגילה.

 

יוצא אם כך שהדיון שהצעתם בסיפורה של אסתר מבוסס על פשטות הכתובים, ואילו מן הפרשנות המדרשית עולה שהחיבור של אסתר לזהותה העצמית נשמר, לפחות בסתר.

user profile image
רבקה רביב
8.05.2018 10:23
אני משתתפת כבר כמה שנים בקבוצה של נשים חילוניות ליברליות ודתיות פתוחות (אבל שמרניות באופן יחסי), ואנחנו עובדות קשה על היכולת הזו – להישאר נאמן לזהות הפנימית שלך בעולם שיש בו לחץ חברתי עצום. נוכחנו לדעת שההתפלגות הסוציולוגית מאד מצמצמת את הזהות של האדם ומחייבת אותו ליישר קו (בין שהוא חילוני-ליברלי ובין שהוא דתי-שמרני) ולמעשה כולנו מיישרים קו עם הפוליטיקל-קורט של כל קבוצת השתייכות ולא באמת מחוברים למנעד שהעצמי מבטא.

אני מצטרפת לסיכום שלכם שיש לחנך את התלמידים לצמיחה פנימית, לביטחון פנימי, להכרה בערך עצמם, מורשתם וכו', כבסיס לזהות שאינה מתנצלת ומצטדקת ומכחישה את עצמה, אלא מהווה ציר-כוח פנימי של האני. אבל הייתי מוסיפה שצריך גם לחשוף את התלמידים לכוחו של "משטר הדעות" השלט בכל חברת השתייכות ולפער בין האני שלהם לעמדות החברתיות.

משתתפים