מלכודת התדמית מילים: מאיר אריאל לחן: יוני גנוטשנים שאני נס ממלכודות תדמית
ממצודות קיבוע
ממכלאות הגדרה
מקופסאות שימורים
מאוספים של פרפרים
מהסיכה הנועצת אל הלוח
מצנצנות הפורמלין
טוב לפרפר המאוורר עיוור למשק כנפיו
מלפרפר הפרוש מלוא מוטת כנפיו
בשלל גוונים וחן דוגמא
לעיני רבבות מבקרים
תן לי צבע אחד חי
מאלף גוונים מתים
הפיצול שמדבר עליו אריאל הוא בין האדם לתדמיתו.
גם כאן את התדמית בונה האדם בגלל פחדים מ'מה יגידו',
מחוסר ביטחון פנימי שלו בעצמיותו, ואימוץ והזדהות שלו
עם ערכי הסביבה.
למעשה זהו הפחד מחוסר-ערך.
יש שונות גדולה בינו לבין סביבתו,
והוא מרגיש צורך להסתיר את מהותו הפנימית.
גם הצורך לתחזק תדמית מצריך הרבה אנרגיות.
השיעבוד הוא לתדמית, שמתוארת על ידי אריאל כמלכודת, קופסת שימורים,
סיכה שנועצת את הפרפר על לוח הפורמלין.
הפיצול יוצר שימור וקיבוע שכולא את האני במשהו חיצוני,
ולא מאפשר חיות, לא מאפשר לפרפר לנוע,
לעוף, להיות בעל צבעים חיים.בשלושת המקרים הפיצול לא מאפשר את העצמיות,
ולא מאפשר את החיות הפנימית.
