המטרה לא אמורה לקדש כל אמצעי
וגם אם מקדשת היא אינה מוחקת את הבעייתיות המוסרית שלעולם תישאר.
אני אף ער לדימוי השלילי על גישות ביהדות,
דימוי שנוצר אודות אפשרות לקיום גישה המטייחת – בעולם הפרשנות,
וגם בהחלט ער לכאב שעלה בדברייך אודות התחושות בנידון
ומבין היטב ואף מסכים עקרונית עם מה שאולי עלול להפריע בצד שביטאתי.

התייחסותי מכוונת לסגנון שבעיני הוא בעייתי.
זה בהחלט ראוי לבקר כל אחד.
חז"ל גם לא חסכו שבט ביקורתם מדמויות מקראיות.
אין כוונה לטייח את האמת אודות השקר…

לעיתים 'הצורה' משדרת מסר
שבעיני הוא לא כ"כ עולה בקנה אחד עם הפן החינוכי ערכי
במסגרת עבודתנו החינוכית.

כפי שאמרתי במפגש, וכפי שגם הצעתי בדיון הפנים קבוצתי לפני כחצי שעה,
הדיון בכל סביבה כולל אתר סוגיא הוא כלי
כלומר בבחינת אמצעי למטרות חינוכיות וערכיות בקידום התלמיד.
יכול להיות ויכוח לגיטימי בין אנשי חינוך אודות מטרות החינוך בהיבט הערכי.
אבל לענ"ד ראוי להיות רגיש להשלכות של אמירות בוטות
(בעיני, ואכבד מי שסבור אחרת ממני) מבחינה הכוונה חינוכית.

כאשר אברהם ויצחק אומרים על נשותיהם שהן אחיותיהם בשל היראה,
היראה ברורה ומובנת, ולכן נסלחת במידה מסויימת.
אך השקר נשאר שקר…
(וכאישה, אני מתקשה לסלוח, כשאני חושבת על המחיר שמשלמות הנשים על השקר הזה).

על השקר עצמו – אפשר להתווכח על מידת הלגיטימיות שלו.
אך על פרשנות שנותנת לו לגיטימציה מראש כדי לא להכתים את שם המשקר – איתה יש לי בעיה קשה.

מה זה אמור לומר לנו… לכאורה יש כאן עמימות בדבר חדות המסר של המדרש –
האם עמימות מכוונת של בעל המדרש לעורר אותנו למרחב חשיבה –
מחשבות מגוונות? האם כל אחד יקח ויפרש כהבנתו וכל פרשנות לגיטימית…

השם אינו ראוי בעיני: מאחר הוא בוטה, אינו מכובד,
משדר זלזול וצורם באפיון דמותו של אהרון –
גם מפני הערך של כבוד לגדולי ישראל הנתפסים במסורת היהודית לכל תקופותיה
(מקרא, חז"ל, פרשנים) כדמויות מופת,
אבל אדגיש שלדעתי גם ללא קשר לדמותו כדמות מקראית הנתפסת כדמות מופת –
ניתן לבקר את התנהגותו של אהרון וכל התנהגות של כל אדם
ואף אחד אינו חסין מביקורת
(אפילו אלקים 'חטף' ביקורת מאברהם אבינו…
"חלילה לך… השופט כל הארץ לא יעשה משפט?")

אבל מן ראוי להציע דרך מכובדת ומכבדת לבקר ולא מיד להציגו באופן שלילי.
זאת מהטיעון שהמכנה את אהרון שקרן
נוקט עמדה שיפוטית בעלת משמעות שלילית
כי כלל לא הכרחי להגדירו כשקרן
מאחר וניתן לעדן את הניסוח בדומה לסגנון חז"ל – שינוי מפני השלום.

כלומר אהרון שינה מהאמת לאור העדפת ערך השלום.
סגנון זה ראוי ומכבד וכלל אינו מטייח את הפעולה השקרית
אלא מציגה בהקשר לגיטימי הלוקח בחשבון גם את ההצדקה הערכית
לשקר במצבים מסויימים.

לא חייבים להיות בוטים ברוח הרייטינג…
ניתן לחולל פרובוקציות חינוכיות ולימודיות
על מנת לעורר דיון ולאתגר אבל תוך רגישויות וכבוד לזולת.
כותרת מועדפת לסוגיה 'אהרון המשנה מפני השלום'.

לגבי השאלה הראשונה –
התנא שאיפיין את אהרון בשלושת האיפיונים סבר שהדרך לקרב לתורה
עוברת דרך אהבת השלום כביטוי לאהבת הבריות.
כלומר, וכאן אני חוזר לדבריי לעיל אודות הכינוי לאהרון כשקרן –
ניתן לבקר באופן מכבד כביטוי לאהבת הבריות ולא לזלזול המרחיק את השלום.

כיצד גרם אהרון לחברים להתפייס?

במסכת אבות פרק ג משנה יב נאמר: "הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום" לפי סיפור זה מדוע מכונה אהרון רודף שלום?

מה הקשר בין רדיפת שלום, אהבת הבריות וקיורבן לתורה?

מה דעתכם על מעשיו של אהרון? האם מותר לשקר למען האמת?

האם יש מקרים בהם אסור לשקר גם לשם עשיית שלום?

השם שנבחר לסוגיה זו הינו אהרון השקרן- האם הכותרת מתאימה בעיניכם? תנו כותרת אחרת לסוגיה.

1. מהי הדילמה העולה לדיון במקור זה?
2. מהי "השאלה הסמויה" אודות מעשה בריאת האדם איתה מתמודד המדרש? (ראו בראשית  א' כו)
3. על פי המדרש מהם התכונות החיוביות והשליליות באישיות האדם?

ב. מקור נעשה אדם בצלמנו

 קישור של הטקסט למשמעויות רחבות יותר
עמדות המלאכים מבטאות את המורכבות באישיות האדם.

4. על איזה ערך אתם הייתם מוותרים?  נמקו את בחירתכם.

קישור לשאלות זהותיות

5. מלאכי שרת  קטרגו על הכרעת הקב"ה.
האם אתם שותפים לעמדתם? נמקו את דעתכם.

6. מה המשמעות של הטלת האמת לארץ לגבי תפקדו של האדם בעולם, לפי דעתכם?

למרות שאיננו יודעים פרטים על אישיות השואל, נראה שאפשר להעריך בזהירות שמדובר באדם ש"החזרה בתשובה" שלו היא "התחזקות" מן הסוג הגרוע ביותר – זו התחזקות (אולי) במצוות שבין אדם למקום כאשר כל התשתית המוסרית והערכית של האדם ("דרך ארץ") עקומה. אם באמת היה חוזר בתשובה (לא במירכאות) היה עושה לתיקון מעשיו וערכיו ולא ממשיך לפגוע במשפחה הזו.

קושיה להערתך על החידוש של הנודע ביהודה: בהמשך למה שכתבתי לעיל, מפריע לי שהנודע ביהודה לא מתייחס למישור הערכי בכלל (אם כי אני חייבת לסייג את הדברים, לא קראתי את התשובה שלו עד הסוף ויתכן שכן יש התייחסות, בכל מקרה אני מתייחסת למה שהבאתם באתר). בזמנו התעניינתי בפסקים של הרב עובדיה יוסף על שלום בית והיו שם סיפורים הזויים הדומים לסיפורינו. ויכולת להתרשם איך הרב עובדיה "העיף מכל המדרגות" את השואל המיתמם באופן טהרני…

מדוע את מסכימה עם ההגדרה הנפוצה
אבל הלא נכונה של "חוזר בתשובה "
כמי שבא מהעולם החילוני ?

לכאורה , החידוש בדברי ה"נודע ביהודה" גדול אף יותר מזה של סיפור פדיון הבן של הגר"ע יוסף
– שם הדילמה הייתה רק מול ברכה לבטלה ואילו כאן יש לכאורה איסורי דאורייתא ממש
(של "אסורה לבעלה ולבועלה")